 |
 |
||||
 |
 |
 |
 |
 |
 |
|
שדה המילים » מאמרים »
מסיבת סיום שנה - עיבוד תהליכי פרידה יעל שדה M.ed, אוקטובר 2001
כל שנה, לקראת סוף שנת הלימודים, אני תוהה בעניין מסיבות סיום השנה בגנים: מה משמעות המסיבות האלה וכיצד ראוי לערוך אותן.
פתיחה בשנים האחרונות ליוויתי גנים רבים ונכחתי בהרבה מסיבות סיום שנה. ברוב המסיבות נדמה היה לי שהגננות עסוקות בעניינים שאינם רלוונטיים לזמן, למקום ולסיבה האמיתית לשמה נערכות מסיבות אלה: הנושא המרכז השנתי, המחזת סיפור ילדים, משחקים על חוף הים או הפעלה של המורה למוסיקה. המסיבות מושקעות, הגננות עושות כמיטב יכולתן לרכז את הילדים, לתת להורים הרגשה טובה ולהפגין שליטה בנעשה. הגן מוכן כראוי לאירוע מפואר, הסייעות והגננות שוקדות על הכנת אביזרים שונים ימים רבים מראש והילדים הנרגשים עושים חזרות. מדוע עורכים מסיבות סיום שנה במערכת החינוך? נראה, כי מסיבה שמשקיעים בה כל כך הרבה אנרגיות צריכה לנבוע מתוך צורך חזק מאוד של הילדים, של הגננת או של ההורים - אחרת אף אחד לא היה מקיים אותה באדיקות כזו לאורך שנים. המצב הקיים במצב הנוכחי, מושקעות רוב האנרגיות בסיפוק צורכי ההורים וב"מה הם יחשבו על הגננת ועל הגן". 
כלומר, מסיבת הסיום היא למעשה מסיבת שיווק לגן ולגננת באווירת החברה הצרכנית בה אנו חיים עם סממני הפרסומות בטלביזיה או ערוצי הילדים. המסיבה עונה על צרכים כמו "כך מקובל..." או "כך צריך..." או "המפקחת מצפה ממני...." או הילדים מצפים למסיבה כמו בשנה שעברה....
לצערי, במצב הקיים לא נותנות מסיבות סיום השנה מענה לצרכים האמיתיים והן אינן נובעות במשמעות הרגע הזה עבור הילדים, ההורים והגננת או נותנות מקום לרגשות המלווים אותו. מה רע בכך? מה חסר? איזה צרכים יותר חשובים קיימים והאם שווה לשלם את המחיר כדי לספק אותם? כיצד עונים בו זמנית על הצרכים של כל המעורבים בעשייה החינוכית? מה הצורך? נראה לי כי הצרכים האמיתיים הם אלה הקשורים בעיבוד תהליך הפרידה של הילדים מהגן או מהגננת:
צרכים אלה נובעים מהתהליכים הרגשיים העמוקים השייכים לכל תהליך חינוכי ולחיים בכלל. לתת לילדים ולנו, המבוגרים, מקום וזמן לעבד את תהליך הפרידה, להרגיש שייכים ולשתף אחרים בחוויות, בלמידות, בדברים שעשינו. אמנם, אין זה עניין קל, נהפוך הוא, עיסוק בפרדות הוא עניין מורכב, המלווה ברגשות מעורבים, שחלקם קשים וכואבים וחלקם משמחים ומשרים תחושת עוצמה ותקווה להתחלות חדשות. מה המענה? אם כך, מה עושים? מה המענה לצרכים שתיארתי? לדעתי, תוכן המסיבה ואופן ארגונה צריכים לאפשר עיסוק בתהליך הפרידה, הסיום, התכוננות לקראת השנה הבאה כתהליך חינוכי, שבסופו יש מסיבה או ציון כלשהו של סיום פרק הזמן הזה. תהליך זה כולל התמודדות עם העובדות והרגשות הקשורים בו ונובע מהצרכים האמיתיים של השותפים בו. אפשר אחרת... אנסה להציע דרך אחרת. הפרטים המדויקים אינם כה חשובים, ואין ברצוני לחלק מתכון להצלחה. כמו כל דבר הנעשה בגן, הפרטים הינם תלויי מקום, גיל הילדים, אישיות הגננת ומשאבים אחרים. ציון הפרטים בא כדי לתת תחושה של ממשות לרעיון. 
השבועות האחרונים של שנת הלימודים הם תקופה קשה. יש ריכוז רב במה שיהיה ופחות ריכוז במה שקורה בהווה. חשוב לפנות לתהליך הפרידה וההכנות למסיבה זמן מספיק, בערך שבועיים. הזמן הזה הוא הדבר הראשון בחשיבותו עבור הילדים. זהו זמן שבו לגיטימי
לדבר על הרגשות המעורבים, לשאול שאלות, לבטא את האמביוולנטיות הקשורה בכל פרידה, כמו שאומרת לאה נאור בשירה סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר - טוב יותר, רע יותר, מי יודע מה יותר. את הזמן הזה יש לעשות, לפנות, אחרת הוא לא יהיה שם והדברים, בשל הקושי הכרוך בהם, ידחקו לאיזו פינה אפלה ויתכסו במעטה ההכנות הטכניות או השמחה המדומה. לפני המסיבה... מה עושים בזמן שעשינו לעניין הפרידה? חשוב לתכנן אותו. לדעת מה אנחנו רוצות להגיד ומה המסר אותו יקלטו הילדים: מותר ורצוי לעסוק ברגשות המעורבים, לגיטימי לבטא בדרכים שונות את ההתרגשות לקראת החדש, המסקרן ובד-בבד להיות עצובים ולהתאבל על תקופה שמסתיימת, על קשר שנגמר. במפגשים משותפים (החוויה הקבוצתית מאירה באור שונה את החוויה האישית) נזכר בדברים שהיו וקרו במהלך השנה: שירים, משחקים, מקומות בהם ביקרנו, רגעים מיוחדים - שמחים או עצובים, אנשים שפגשנו, חגים, טיולים, היום הראשון בגן, הצגות, סיפורים, אירועים בארץ או בעולם ועוד ועוד.... נשתף בדברים אותם אני אוהב או לא אוהב בגן. רצוי לרשום את דברי הילדים. נשווה בין מדידות שערכנו בתחילת השנה (גובה, משקל, טביעות יד) לבין מדידות שנערוך כעת. נחזור על פעילויות שהילדים זוכרים: שירים, משחקים, סיפורים ואפילו טיולים קצרים בסביבה הקרובה. תפקידה של הגננת משמעותי ביותר במפגשים אלה. עליה לעודד את הילדים לשתף. הזיכרונות לא תמיד עולים בקלות ואפשר לעזור להם לחזור ע"י זיכרונות שלי, רמזים, חידות, מוסיקה וכדומה. עבור הילדים אין חשיבות רבה למרחק הזמן. העבר הוא אתמול, לפני חודש או בתחילת השנה. הדגש הוא על עצם ההזכרות, ההתייחסות אל הזיכרונות והזמן החולף, הגדילה וההתבגרות. יש מקום לכל מה שעולה. למעשה זהו מסע מתומצת אל השנה שעברה. עוד רגע... בימים שלפני המסיבה יש לסגור את המסע ולמקד את הילדים בדברים שהם הכי... עבורם: השיר הכי אהוב... המשחק הכי כייפי..., הסיפור הכי מרתק... הטיול הכי מעניין... וכדומה. בסופו של תהליך כל ילד בחר דבר אחד שישתתף במסיבת הסיום. כל ילד בוחר לעצמו. תהליך הבחירה הינו תהליך רגשי חשוב לכשעצמו. הבחירה יכולה להשתנות עד לרגע בו הגננת צריכה להחליט מה יהיה במסיבה. אז נרשמות בחירות הילדים והגננת לוקחת את הרשימה כדי לערוך אותה ולהפוך אותה לרצף שממנו תבנה המסיבה. זמן זה כבר גדוש בדיבורים על עזיבה, על געגועים, על מעבר למקום אחר, וזו הזדמנות לדבר על מה עושים: דרכי תקשורת שונות, צילומים, ביקורים, ודרכים נוספות להתמודדות עם הרגשות המלווים פרידה מחברים, מגננת, ממקום מוכר ובטוח. הכנת המסיבה הכנת המסיבה הינה המשימה העיקרית של הגננת. יש לערוך את סדר הדברים, להקליט מוסיקה, להכין אביזרים, לשלוח הזמנות להורים וכו' זה המקום בו יכולה הגננת לעבד עם עצמה את הפרידה מהילדים בהם השקיעה הרבה מאוד במהלך השנה. המסיבה מורכבת מאותם דברים שהילדים בחרו במסע אל השנה שעברה. לכן אין צורך לערוך חזרות רבות ומפורטות. מספיק ליידע את הילדים מה עומד להיות ובאיזה סדר ואולי לחזור על הדברים לפי הסדר בו הם יופיעו במסיבה. חשיבות החזרה היא בנתינת הרגשה של בטחון ושייכות לילדים. סדר הדברים יקבע על-פי קשרים וחיבורים מחיי היומיום. הגננת תקריא קטעים קצרים בין השירים, המשחקים וההפעלות. קטעים אלה יוקדשו לילד שבחר את הקטע הבא בצרוף אינפורמציה קצרה על הגן, ההרגלים, או דברי הילדים מתוך מה שהגננת כתבה במפגשי ההכנה. 
לדוגמה, "כל בוקר ערכנו מפגש של כל הקבוצה, בו שיתפנו בחוויות ומחשבות, סיכמנו בינינו את סדר היום וניסינו לפתור בעיות. שרנו שירים, רקדנו ושיחקנו או פתחנו נושא בו עסקנו בהמשך. שרון אהבה במיוחד לעדכן אותנו במצבם של הדגים באקווריום, בו טיפלה במסירות במהלך השנה. לשרון, ולכל אוהבי בעלי החיים שבינינו נקדיש את השיר מה עושים דגים בגשם שכתבה מירה מאיר".דוגמה נוספת: "שי, אורי, עמרי ועדי הם חברים טובים ומאוד אוהבים להיפגש בשכונה אחר-הצהרים. יומיום הם היו מקדישים זמן רב לתיאום פגישות אלה- מי יבוא אל מי, מתי ומה יעשו. הקטע הבא מוקדש לכל החברים הטובים והחברויות היפות שהיו בגן ויהיו בשנים הבאות: "אתמול רבתי עם גיורא", שכתב יונתן גפן (ליווי בכלי הקשה). בדרך זו מקבלים כל הילדים תשומת לב אישית (חשוב להזכיר את השם של כל אחד ואחת גם אם קטע אחד מוקדש לכמה ילדים.) ההורים לומדים על הווי המקום, על ההדגשים המקצועיים של הגננת, סדר היום והשנה והילדים משתתפים במסיבה בצורה טבעית ושותפת. ארגון חלל הגן לאופן בו יאורגן החלל חשיבות רבה. כדאי לפנות כמה שיותר מקום ולסדר את הכיסאות כך שהילדים יוכלו לשבת סמוך להוריהם. חשוב לא לתת הרגשה של מופע. זו מסיבה, שמשמעותה, על-פי מילון אבן שושן היא, התכנסות של קבוצת אנשים להסב לרגל מאורע מיוחד. על הלוחות נתלה עבודות של הילדים, שהם בחרו להציג בפני ההורים. הילדים יבחרו מתוך תיק עבודות אותו הכינו במהלך השנה, או עבודות שהכינו במיוחד לקראת המסיבה. המסיבה! אורכה של המסיבה 45 דקות. זה מספיק והולם את יכולת הקשב הממוצעת של ילדים בגן, במיוחד כשהם מתרגשים. חשוב שאת המסיבה תנחה הגננת, שהיא אמורה להיות הדמות המשמעותית מבחינה רגשית עבור הילדים. הילדים אוהבים לשמוע את הגננת אומרת להם את הדברים. הם מרגישים חשובים ואהובים, נותן להם ביטחון בקשר למרות הפרידה הצפויה. אפשר לשתף את ההורים במהלך המסיבה וכן את הסייעת או חברי צוות נוספים (גננת סבב, גננת שי"ח וכד').  שימוש במוסיקה מוקלטת נותן תחושה של שטף, עוזר לרכז את הנוכחים ועוזר לגננת לעמוד מול קהל ההורים, אם יש בכך קושי. יש להקפיד על איכות הקלטה נאותה.רצוי לשלב בין סגנונות הקטעים (שיר, משחק, ריקוד, הורים, שיר, סיפור....) וליצור רצף לפי הגיון כלשהו: סדר היום, תאריכים בשנה וכדומה. ההופעות אינן מחייבות והצלחת המסיבה אינה תלויה בהשתתפותו של ילד או ילדה מסוימים. יש לכך חשיבות רגשית הן עבור הילדים והן עבור ההורים. מה שחשוב הוא מה שקורה כאן, במסיבה, ביחד: מקום לדברים שאהבנו, שהם שלנו והיוו חלק מהותי מחיי הילדים בשנה שחלפה. ההתרגשות, הבכי, ההצמדות להורים, ההשתוללות, הילד ש"חייב" לשבת על הגננת או לרקוד במרכז המעגל או לשכב על הריצפה - הם ביטויים להתרגשות וקשיי הפרידה. זו הדרך שלהם להגיד את מה שאין בכוחן של מילים לבטא - לחיוב ולשלילה. חשוב שהגננת תיקח לעצמה מקום להגיד או להקריא משהו משלה - הרי גם היא נפרדת. בסוף רצף הקטעים מקבל כל ילד תמונת מחזור עם ברכה אישית ותיק עבודות. ניתן לתת ציור ממוסגר, או כל מתנה אחרת שתישאר כמזכרת אותנטית לתקופת הגן. אני רואה גם בכך חלק מעיבוד תהליך הפרידה. מתנה סתם אינה עונה על צורך זה. ערכה של המתנה הוא בכך שהילד יוצא עם משהו ביד ובכך פוחתת תחושת הלבד. אחרי המסיבה אוכל ושתייה! יש לכך היבט חברתי - מנטלי ויש לכך היבט רגשי של פורקן וסיפוק. יש לתת מקום וזמן למפגש חברתי. אני מציעה שהילדים יזמינו את הוריהם לפינות אירוח שהוכנו בחצר מבעוד מועד. הכנת הפינות הינה חלק מההתכוננות למסיבה ומורה על חשיבות החצר בחיי הגן. בכל פינה שולחן קטן עם מפה, פרחים, כיבוד קל וכמה מקומות ישיבה. סגירת הערב בצורה כזו מאפשרת לכולם להירגע, להחליף רשמים וסתם... להיות רגע יחד לפני שהולכים.
|
| שדה האומנות פורום שדה האומנות שדה המילים/מאמרים השדה שלי שיטת רביב רשימת הרצאות תקצירי סדנאות |